"אתה מתחיל איתי? "/ "את זאת שבוהה." / "הסתכלתי על השעועית." / "על השעועית?" / "כן." / "למה, היא יותר מעניינת?" / "די, אייל, מה אתה רוצה?" / "להיכנס לך לצלחת." הוא לא השתנה. אותו מבט טיזרי, חיוך לא ברור מעגל את שפתיו. הלסת שלו יותר מסותתת ממה שזכרה, גברית, לא נערית, זה העניין. "פלזנט, את שוב בוהה." / "אל תציק, היה לי יום קשה" /"ראיתי, ניסית לשדל איזה ילד לדבר עבירה." / "אתה עוקב אחריי?" / "תמיד."
סוף סוף אפשר
עורכת: מעין רוגל | הוצאת "שתים"
חן מחזיקה. אולי תמיד אבל בעיקר עכשיו, כשבן זוגה מגויס למלחמה. אבל היא לא נשארת לבד. הילדה, הנערה והחיילת שבה מתייצבות מולה ועוזרות לה לשאול ולאמת מחדש – האם אלה החיים שהיא דמיינה? האם יש בה את הכוח כל פעם מחדש להחזיק – את הזוגיות, את ההווה השביר, את הפחד, את עצמה?
נעמה נוסעת. היא עוזבת הכל: את הדירה, את בן הזוג ואת חייה הנוכחיים, ובורחת חזרה אל בית הוריה. אלא שהבית נעול. נעמה יוצאת למסע ברחובות ילדותה, במהלכו היא נאלצת לקלף את השכבות שעטתה עם השנים ולהישיר מבט כן וכואב אל עברה ואל עצמה.
"סוף סוף אפשר" סב סביב שתי נשים, שני קולות ונעלם אחד. במפגש הבלתי נמנע ביניהן הן נאלצות להתמודד עם העבר, לשאול את השאלות הקשות ולהשלים עם התשובות הלא פשוטות. מדובר ברומן על המורכבות של חיים כאישה בישראל – אם כחלק ממסורת ארוכה ומהדהדת של כח וכאב נשי, ואם כאינדיווידואלית שלא תמיד תתמסר לתפקידים שהחברה מכתיבה לה. זהו ספר על המתח המתמיד בין מי שהעולם מצפה מאיתנו להיות לבין מי שאנו באמת, ומהווה תזכורת חשובה לכך שאישה היא תמיד יותר מכותרת אחת.
